<h1>הבתים — שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער חמישי</h1>
<h2>דף לד.</h2>
מן הדין היה שטומנין בדבר שמוסיף מבעוד יום וישאר התבשיל טמון בשבת, [שהרי משהין ע"ג האש בשבת, אבל] אסרו חכמים להטמין מבעוד יום גזרה שמא תרתיח הקדירה בשבת ויצטרך לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת, ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בין השמשות, שבין השמשות כבר רתחו ונחו מבעבוען, וכיון שנחו שוב אין רותחין. וכן מן הדין היה לטמון התבשיל בדבר שאינו מוסיף בשבת, אבל אסרו חכמים דבר זה גזירה שמא יטמין ברמץ ויהיו בו ניצוצות של אש [ו]נמצא חותה בגחלים לפיכך אסרו חכמים לטמון דבר חם בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. לר"ם. שיטת הר"ם בזה כפי נוסחת הרי"ף. ולפי הנוסחא ההיא כתב הראב"ד שלא התירו בין השמשות אלא בדבר שאינו מוסיף. אבל בדבר המוסיף אסור מבעוד יום, ואין צריך לומר בין השמשות, ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. ורבים מגדולי המפרשים והפוסקים פסקו כשיטה אחרת בזה הענין, מפני מה אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל אפילו משחשכה, גזירה שמא ירתיח, כלומר שמא ימצא הקדירה שנצטננה כשרוצה להטמינה וירתיחנה באור ונמצא מבשל. ולא גזרו דבר זה בבין השמשות, מפני שסתם קדירות בין השמשות רותחות הן ומפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ ויבוא לחתות בגחלים ביום השבת כדי לבשל את הקדירה. ולפי ביאור זה נראה שרמץ מוסיף הבל. והראב"ד כתב שרמץ אינו מוסיף הבל, וטומנין בו מבעוד יום. ונראין דבריו.
<h2>דף לד:</h2>
יש מן הגדולים שכתב שהדברים שמותר לשהותם על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, כגון תבשיל חי ושאר הדברים שכתבנו בשער רביעי, מותר להטמינם בדברים המוסיפים הבל, כי לא אסרו לשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אלא מפני שמוסיף הבל ואף על פי כן מותר בתבשיל חי ושאר הדברים. ויש מי שאמר שהדברים המוסיפים הבל אין טומנין בהם אפילו תבשיל שמותר לשהותו על גבי כירה. וזה נראה עיקר.
<h2>דף מז:</h2>
יש דברים שאם טמן בהם התבשיל הוא מתחמם, ומוסיף בבישול כמו האש, כגון גפת וזבל ומלח וסיד וחול, או זגין ומוכין ועשבים בזמן ששלשתם לחים ואפילו מחמת עצמם. ודברים אלו נקראים דבר המוסיף [הבל]. ויש דברים שאם טמן בהם התבשיל ישאר בחמימותו בלבד ואין מוסיפין לו בשול אלא מונעים אותו מלהצטנן, כגון זגין ומוכין ועשבים יבשים ופירות וכנפי יונה ונעורת של פשתן ונסורת חרשים וגיזי צמר ודברים אלו נקראים דבר שאינו מוסיף [הבל], לר"ם. מה שכתב הר"ם, בזמן ששלשתם לחים ואפילו מחמת עצמן, נראה שדעתו כל שכן אם הם לחים מחמת (עצמן) [דבר אחר]. ומוכין שאמרו כגון צמר שבין ירכות הבהמות, כי שם מוכין נאמר על כל דבר רך. וזה נראה. דברים המוסיפים הבל אין טומנין בהם ודברים שאין מוסיפים הבל מותר לטמון בהם מערב שבת, אבל לא בשבת כמו שיתבאר. ויש מי שפסק שלא התירו בכסות ופירות אלא בזמן שהם יבשים, אבל לא בזמן שהם לחים. ומלשון הר"ם נראה בין לחים בין יבשים, וכן נראה. ויש מן הגדולים שפסק שהפירות שרבה רקבותן דנין כדבר המוסיף הבל ואין טומנין בהם. ונראין דבריו. ויש מי שכתב שלא התירו לטמון אלא [בכנפי יונה, אבל לא] בנוצה אחרת מפני שמוסיף הבל. ויש מי שביאר ש[שום] נוצה אינה מוסיפה הבל, ונראין דבריו. ומה שאמרנו גזי צמר אין מוסיפין הבל ומותר לטמון בהם ולטלטלם, בד"א בשייחדם להטמנה, אבל לא ייחדם להטמנה טומנין בהם ואין מטלטלין אותם. כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והם נופלות מאליהן.
יש מן הגדולים שכתב שהדברים שמותר לשהותם על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, כגון תבשיל חי ושאר הדברים שכתבנו בשער רביעי, מותר להטמינם בדברים המוסיפים הבל, כי לא אסרו לשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אלא מפני שמוסיף הבל ואף על פי כן מותר בתבשיל חי ושאר הדברים. ויש מי שאמר שהדברים המוסיפים הבל אין טומנין בהם אפילו תבשיל שמותר לשהותו על גבי כירה. וזה נראה עיקר.
קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי גפת של זיתים מפני שמעלין הבל אבל על גפת של שומשמין מותר מפני שאין מעלין הבל. ומכאן הוכיחו קצת מן הגדולים שאסור להטמין הקדירה המונחת על גבי כירה גרופה או קטומה בבגדים, מפני שהכירה אעפ"י שהיא גרופה וקטומה מעלה הבל, ולא התירו לשהות על גבי כירה גרופה וקטומה אלא כשאינה מכוסה. ויש מי שכתב שהדברים שאמרנו שמוסיפין הבל חומם הולך ונוסף בכל שעה, אבל הכירה הקטומה חומה מתמעט והולך, ואין צריך לומר אם היא גרופה. וזה נראה. ויש מי שכתב שאיסור הטמנה בדבר המוסיף הבל הוא כשטומנין כל הקדירה בתוכו, וכשמניחין על גבי כירה גרופה וקטומה אין טומנין אותה בתוכה אלא עליה. ולפיכך צריך שתהיה הקדירה תלויה על גבי אבנים וכיוצא בזה. וזה גם כן נראה. אמנם רבינו חננאל אסר להטמין על גבי כירה גרופה וקטומה אם הקדירה מכוסה. והראב"ד כתב כי מה שאמרו קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי הגפת לא אסרו לעשותה כן [אלא] ביום השבת אבל מבעוד יום מותר, ולא נתברר לי. סוף דבר, רבים מן הגדולים תמהו על מנהגנו. ואעפ"י שגדולי הראשונים הסכימו בהיתר ההטמנה שלנו, עם כל זה צריך להזהר שלא תעמוד הקדירה טמונה תוך הגחלים אעפ"י שהם קטומים. וכן כתבו קצת מן האחרונים. ויש מי שאמר אעפ"י שהיא טמונה קצת בגחלים מותר, שאין זה דרך הטמנה.
<h2>דף נא.</h2>
ספק חשכה ספק אין חשכה מותר לטמון את דבר חם, ומותר לטמון את [ה]דבר הצונן בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפוג מצינתו. חמין שטמנן מערב שבת ונתגלו בשבת מותר לכסותן, שהרי אינו מוסיף, ומותר להחליף הכסוי בשבת, כיצד נוטל כסות ומניח כנפי יונה או נוטל כנפי יונה ומניח הכסות, לר"ם. ויש מי שכתב שאפילו נתגלה מערב שבת מותר לכסותו בשבת הואיל וכיסהו מתחילה אין זה כמטמין בשבת. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. ומלשון הר"ם שמענו שאין מותר להוסיף בכסוי אלא בחליפין כגון שנוטל את הסדינים ומניח את הגלופקרין, אבל להוסיף על הכסוי בלא נטילת הכסוי שבו נראה שאסור. ויש מי שאמר שכל שכן שמותר להוסיף בלא נטילת הכסוי הראשון, שהרי אפילו כשנטל הראשון מותר להטמין בדבר אחר שנראה כמטמין בשבת, כל שכן אם היה טמון שמותר להוסיף עליו.
פינה את התבשיל או את המים החמים מכלי לכלי אחר, מותר להטמין הכלי האחר בשבת בדבר שאינו מוסיף, כמו הדבר הצונן, שלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שבכלי ראשון שנתב[ש]ל בו, אבל אם פינהו מותר. טמן וכיסה בדבר הניטל או שטמן בדבר שאינו ניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל, הרי זה נוטל ומחזיר. טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת או שטמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל, אם היה מגולה מקצתו נוטל ומחזיר, ואם לאו אינו נוטל ומחזיר. מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת וקדירה על גבי קדירה וטח פיהם בבצק, לא בשביל שיוחמו אלא בשביל כדי שיעמדו על חומם, שלא אסרו אלא להטמין בשבת, אבל להניח כלי חם [ע"ג כלי חם] כדי שיהיו עומדים בחמימותם מותר. אבל אין מניחין כלי שיש בו צונן על גבי כלי חם בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת. ואם הניח מבערב מותר, ואינו כטומן בדבר המוסיף.
